על מה אי אפשר לעשות מדיטציה? ולמה לא כדאי לך לחכות לאביר/ה על הסוס הלבן?

עודכן ב: 31 אוק 2020


התלבטתי על מה יהיה הפוסט הבא שלי, יש כל כך הרבה דברים שקורים לי (לכולם) בכל רגע. העולם הפנימי שלי מלא במחשבות והתבוננות עליהן.

לעיתים יש כל כך הרבה מידע, זה מרגיש כאילו יש רוח חזקה בתוך הראש שלי, שמעיפה את המחשבות ממקום למקום ואני מתקשה למיין את המחשבות/תובנות שבאמת ראויות לתשומת לב.

מאז האירועים שסופרו בפוסט הקודם "התרגיל שעזר לי למצוא שלווה", מדיטציה הפכה להיות משהו קבוע בחיי.

מודה שעדיין אין לי זמנים קבועים שבהם אני מתרגלת, לרוב אני מתרגלת מדיטציות עמוקות בגלי תטא (Theta) במיטה, לפני שאני הולכת לישון, ומסתבר שמדיטציות לא אמורים לתרגל בשכיבה, אלא בישיבה נוחה כלשהי (לא חייב בשיכול רגליים), אז יש עוד שכלולים ושיפורים שאפשר להכניס לשגרה הזו.


התלבטתי הרבה ולא הצלחתי להחליט על איזה נושא לכתוב, אז החלטתי לעשות מדיטציה "על מה לכתוב את הפוסט הבא שלי".


נכנסתי למדיטציה ושאלתי את השאלה שלי, התשובה שהופיע הגיע בצורה ויזואלית-ראיתי הר גבוה מאוד. ההר הזה היה תמונה מתוך חלום שחלמתי לפני יותר משנה. המדיטציה הזכירה לי את החלום.

יצאתי ממצב מדיטטיבי עמוק והרהרתי לעצמי, 'למה אני צריכה לכתוב על החלום עם ההר'?

תוך כדי הרהורים עלתה בי תובנה לגבי החלום ועוד התבוננות בפרספקטיבה של זמן, על איך שהייתי אז ואיך שאני היום וזו כנראה התשובה.


הפוסט הזה הוא הצצה לאמצע המסע שלי, אין לו התחלה או סוף סיבתיים.

הפוסט הזה מאפשר לי, באמצעות החלום, חלון עם נוף שדרכו אני יכולה לראות את כל הדרך שעברתי, מה נמצא קדימה לפני והיכן אני נמצאת עכשיו.

אני מזמינה אתכם להתבונן במסע שלי, תוך כדי המסע שלכם.



החלום.. (פברואר 2019)


בחלום עשיתי סקי עם אדם קרוב בחיי, גלשנו בין גושי שלג גדולים כמו סלעים וחתיכות קרח. ממש סקי סללום בהרים סלעיים ומושלגים. כנראה שידעתי לאן אנחנו גולשים. הגענו לתחתית של הר גבוה.

התארגנו עם הציוד. ידעתי לאן פני מועדות. ארזתי תיק קטן שהתכוונתי לקחת איתי.

בשלב מסוים הצטרפו כלב וגדי. את הכלב זיהיתי, הוא היה שייך לאדם שהיה קרוב אלי מאוד בתקופה של החלום. לא ברור לי עדין מאיפה הגדי הגיע, למעשה חייב פה תיקון, זו הייתה עז. בכל מקרה, העז הייתה בכוונה מלאה ללכת לאן שאני אלך.

אני עדין בתחתית ההר. הכלב והעז משתובבים בין הסלעים, הכלב למטה על הקרקע והעז מקפצת מסלע אחד למשנהו. התכוננתי לטיפוס על ההר.


יצאתי לדרך, האדם הקרוב שהיה איתי עד עכשיו נשאר למטה עם כל הציוד. בחלום זה נדמה שהוא הולך להישאר שם עד שאחזור או לפחות כמו שהחלום נראה, כל עוד אני מטפסת. נפרדנו ויצאתי לדרכי.

חלמתי על הטיפוס, ההליכה בשבילים. ראיתי את הכלב והעז בסביבתי כל הזמן. ההר היה גבוה מאוד.

בחלקים מסוימים היה שביל ברור ובחלקים הייתי צריכה לפענח מה הדרך הכי טובה ללכת בה.

הכוונה בהכי טובה היא לאו דווקא מבחינת מהירות הליכה או קלות מעבר, היו גם חלקים מסקרנים בהר, כמו שביל שעובר בין סלעים ענקיים, שרציתי לעבור בניהם.

הקרקע הייתה חשופה ברובה ונראתה כמו קרקע שרוב הזמן מכוסה בשלג, כמו בסרטי טבע על ההרים הכי גבוהים בעולם. בחלקים אחרים ההר היה מכוסה בשלג וקרח. הפסגה הייתה מושלגת וגבוהה, בגובה עננים.

החלום הסתיים כשאני בהליכה, צועדת על ההר לעבר הפסגה. התעוררתי.


תוך כדי חלימה הייתי מודעת לכך ש'החלום' הזה הוא מטאפורה/הדגמה, למה שהולך לקרות בעתיד שלי, או שאפילו כבר מתרחש, אני יוצאת למסע מטורף של הקמת עסק ובעיקר, פיתוח והעצמת כל התכונות שאזדקק להם כדי להצליח. (באותה תקופה הייתי כחצי שנה לפני פתיחת העסק, אבל ידעתי מה אני רוצה שיקרה).


בהווה (אוקטובר 2020). אני בשיא הקמת העסק. יש כל כך הרבה משימות לעשות.


התובנה:

עד אתמול חשבתי שהאדם שהגיע איתי לתחתית ההר, יש לו חלק במסע שלי, שהוא אמור ללוות אותי וכנראה להיות שם בשבילי לאורך הצעידה. אבל התובנה שעלתה לי הפעם הייתה שונה.

עכשיו אני חושבת שהאדם שהיה שם, תפקידו היה ללוות אותי לתחתית ההר, ומשם למעשה דרכינו נפרדו.

זו הבנה שיוצרת שינוי מאוד עדין וחשוב באנרגיה של העשייה שלי. אם לפני כן הייתה לי מעין הישענות תת מודעת, מן ציפייה שמישהו יציל אותי במקרה שלא ילך לי, משהו בסגנון האביר על הסוס הלבן, אז עכשיו אני לוקחת אחריות מלאה על עצמי, אני משחררת כל תלות להצלחה במישהו אחר, ואני יודעת שאני יכולה להגיע לפסגה בזכות עצמי.


וכאן נמצאת פנינה, להגיע לפסגה בזכות עצמי משמעו שנדרש ממני להוציא מעצמי את מלוא היצירתיות, עוצמה, אינטואיציה, ביטחון עצמי ואהבה עצמית שנולדתי איתם ושמחכים לפרוח החוצה.

זה לא אומר שאין עזרה בדרך! ההיפך, יש הרבה עזרה ותמיכה מחברים ומשפחה. אבל זו לא הישענות, זה ההבדל.


ההתבוננות:

נזכרתי בתקופה של החלום, התבוננתי על הדרך שעשיתי מאז ופתאום התמלאתי השתאות והערכה עצמית, הופתעתי לרגע, אני הכי נטולת דאגות שהייתי אי פעם. התבוננות מעניינת מכיוון שלא תמיד הייתי ככה.

שנה אחורה לזמן החלום, הייתי מלאת דאגות ולחצים. ודווקא עכשיו, בתקופה עם הכי הרבה לקיחת סיכונים שהייתה לי אי פעם, אני שלווה ובטוחה. אני סומכת על האינטואיציה שלי יותר מאי פעם. זו חוויה מרעננת, מפתיעה ומחזקת, להרגיש כך באמצע המסע.

אני באמת מרגישה כאילו אני במסע בהרים. יש אתגרים גדולים מאוד, דברים שהחיים מזמנים בשגרה.

אני שמה לב שאני הרבה יותר רגועה ויכולה להתמודד עם לחצים הרבה יותר טוב. אני משתחררת יותר ויותר ולומדת ליהנות מהדרך.

מה השתנה? אני מיישמת כלים להתפתחות והעצמה אישית. אפרופו מדיטציה, אני מתחילה להבין שזה אחד הכלים העוצמתיים בדרך להצלחה.


זה מטורף, אני מרגישה כאילו אני באמצע טבע פראי ורחב ידיים בהרים, רק שהטבע, שמשתנה כל הזמן במציאות, הוא בעצם השינויים שאני חווה על עצמי, השינוי הוא אני.

מסקנות

*האביר/ה על הסוס הלבן רק מקלקל לנו, עדיף לא לחכות לאף אחד. פשוט לצאת לדרך.

*אפשר לעשות מדיטציה על כל מה שאנחנו רוצים שיקרה/יהיה לנו בחיים, ללא יוצא מן הכלל.

**ביחד מקבלים "לחלום ולצאת לדרך" 😊