התרגיל שעזר לי למצוא שלווה


לאורך השנים החלפתי כלכ כך הרבה עבודות, למדתי תואר ולימודי תעודה בכמה מוסדות בארץ ובחו"ל. סיימתי את כל לימודי בהצלחה והמשכתי הלאה. זה הפך לדפוס התנהגות ובשלב מסוים התחלתי לדאוג.

מה יהיה איתי? אני לא מתמידה בכלום. מי שקרא את הפוסט הראשון בבלוג איך הכל התחיל, יכול היה לקרוא את קורות חיי בכלליות, כי למדתי עוד הרבה ועבדתי בעוד כל מיני עבודות.

פעם אחת כשישבנו כמה חברים ורוחי הייתה קצת שפופה כי כבר התייאשתי מעצמי, עודד אותי יוגב ומנה את כל העבודות שעבדתי בהן ומתחילות באות מ"מ, זו הייתה רשימה ארוכה באופן מפתיע. זה היה בעיקר להצחיק ולעודד. זה באמת היה מצחיק, והוא גם חיזק אותי כשהוסיף 'מדהימה' לרשימה.


כיום אני מבינה שיש משהו אחד שתמיד התמדתי בו כל חיי באופן רצוף והוא התפתחות אישית.


לאורך התואר בצפון הייתי נוסעת לתל אביב כדי ללמוד בקבוצה. לקחתי קורסים אינטרנטיים, הקשבתי להרצאות בחינם או תשלום. נסעתי לדנמרק ל-3 חודשים ולאחר מכן לעוד שנה וחצי. תמיד הייתה איזו הרצאה או דברי חוכמה שחיפשתי. עברתי הרבה משברים לאורך שנים אלה, הרבה שיעורים כואבים ותובנות שמימיות כדי להיות בשקט עם עצמי. אולי אכתוב עליהם בהמשך.


לפני שנה התפטרתי מעבודה במסעדה ופתחתי עסק עצמאי. באותה נשימה מצאתי מישהי שתוכל ללוות אותי בתהליכים רגשיים אישיים ובמשוכות מנטליות שבהקמת עסק. ידעתי שכדי להצליח בעסק, אני צריכה להצליח עם עצמי, פרושו לאהוב את עצמי, לסלוח, להאמין, לבטוח ועוד הרבה- אתם יודעים.

עשיתי עבודה נהדרת והתקדמתי פי כמה ממה שהתקדמתי בכל שנות הלמידה של התפתחות עצמית עד כה (ועל כך העידו חברים בפני). יתכן שסיבה עיקרית היא שבחרתי להתמודד עם הכאבים הכי גדולים שלי מילדות ולאורך השנים. למשל מות אמי היקרה. בפגישה אחת עם קרן המלווה היא פנתה אלי ואמרה לי שיתכן שיש לי חרדת נטישה עקב מותה של אימי, והדבר משפיע על תחומים אחרים בחיי. באותו הרגע לא הבנתי למה היא אומרת לי דבר כזה. עבדנו על הנושא ועל עוד רבים.

תרגלנו בדמיון מודרך, משחקי תפקידים, NSA של D. M. Epstein, סאפ תרפיה, (סאפ- ספורט ימי), שיחות בישיבה על כורסא. בכינו, צחקנו והרגשנו את מלוא עוצמת החיים ביחד. אני מודה לך קרן על התקופה הזו. לפני מספר חודשים סיימנו תהליך, הרגשתי שלעת עתה המסע שלנו הסתיים. אנחנו עדין חברות טובות אחת עבור השנייה.


לפני שבועיים התוודעתי לתרגול עוצמתי להתפתחות עצמית ששינה אותי בן לילה. זה לא התחיל כחוויה עוצמתית, למעשה ההפך הוא הנכון, זה היה גילוי בעקבות משבר גדול.


משהו קרה במשפחה שלי שגרם לי ללחץ רב. אני לא אפרט את המקרה כדי לשמור על פרטיות המשפחה. בגדול מה שקרה הוא שעקב שיחה עם בן משפחה נכנסתי ללחץ והגבתי בצורה דרמטית וגם שאינה הולמת. עכשיו אני לא שופטת את עצמי או את הצד השני. אני חושבת שלתגובה שלי כן הייתה הצדקה ובסיס למציאות אבל מה שבעיקר שמתי לב אליו הוא שבגלל הלחץ שאני נמצאת בו, אני לא מצליחה לתפקד! במשך יומיים ניסיתי לעבוד ופשוט לא הצלחתי להתרכז. המחשבות נדדו, דאגתי מאוד, ניסיתי למצוא פתרונות, לגלגל שיחות שלמות בראש. כל פתרון שעלה במצב הזה היה כאותי (כאוס) ולא תאם עם האנרגיה שאני רוצה להיות בה בחיים. הצלחתי להבחין בכך שאני עומדת בפני בחירה- להתקדם לשלב הבא במשחק "להיות הבן אדם שנולדתי להיות" או לא. נשמע דרמטי? אולי. אבל זה לא היה דרמטי בכלל. זה היה רגע מאוד שליו ושברירי. הייתה שם התלבטות אמיתית- האם להמשיך להילחם על מה שנכון לדעתי (ולדעת עוד בני משפחה)? להיות צודקת? לדרוש את מה שמגיע לי? או לבחור בדרך חדשה שדורשת כניעה. (עכשיו אני מבינה שזו כניעה מוחלטת להשגת שליטה גבוהה).


כל זה קרה אצלי בראש ובעולם הגשמי אני מיישמת אסקפיזם* במיטבו- צופה בסרטונים ביוטיוב. ואז יוטיוב מציע לי הרצאה על התפתחות אישית שנראתה מספיק מעניינת אז הקשבתי. באמצע ההרצאה המנחה מזמין את הקהל להיכנס למדיטציה מונחת בגלי תטא (Theta waves) למציאת תשובה לשאלה. מדיטציה מיני רבות בגלי תטא. לא ציפיתי למדיטציה באמצע ההרצאה אבל זרמתי והשתתפתי. בקצרה אסביר, גל תטא (4-7.5 הרץ) מתבטא במצב של רגיעה עמוקה, יצירתיות ותובנות גבוהות, תת המודע נגיש. שקעתי לגלי תטא עם שאלה שחשבתי עליה מראש כפי שהמרצה הנחה. לפי דבריו, כשהמח נמצא בתדר תטא, יש לאדם אפשרות לפתור בעיות שהמח אינו מסוגל לפתור בזמן ערות וזאת מפני עומס נתונים לוגיים (מטא קוגניציה). נשמע בדיוק מה שאני צריכה כדי לצאת מהפלונטר שנכנסתי אליו. תחום הגלים נחקר כבר מאות שנים (תטא הילינג) וזו לא המצאה של אותו המנחה, אולם בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה שהתעמקתי בנושא עד כדי התנסות מודעת. רציתי לפתור את הבעיה המשפחתית שהתעוררה אך במקום עלתה שאלה בנוגע לעסק- מה הצעדים הבאים שלי? (הימים הם ימי סגר שני בזמן קורונה ספטמבר 2020, תחילת השנה העברית החדשה תשפ"א).


שקעתי למדיטציה עמוקה והגעתי למקום הכי שקט בתוכי- הנשמה. שוב נשמע דרמטי? תאמינו לי שזה לא. זה המקום הכי טבעי ושקט שיכולתי להימצא בו. זה כן מאוד ריגש אותי בדרך רגועה ומיוחדת, כי הבנתי שאני יכולה לגשת למקום הזה מתי שאני רוצה, בכל רגע ביום וידעתי ששם תמיד יש תשובות ושלווה קיומית. במקום העמוק הזה הרגשתי שלווה עמוקה, יכולתי להבחין שאין שום דבר שמסיח את דעתי. הבחנתי שאין עבר ואין עתיד. אבל זה התבטא בצורה חיובית במה שיש ולא במה שאין- הרגשתי שיש רק 'עכשיו'. שאלתי את השאלה והתשובה נבעה מתוך הכלום השליו שהיה שם. זה לקח רגע אחד בדיוק. מדיטציה של כמה דקות למצב תודעתי עמוק והתשובה הגיעה מיד. המנחה הוציא את הקהל ממצב מדיטטיבי עמוק והזמין כל אחד לרשום לעצמו את התשובה שהתקבלה. לא הייתי צריכה לרשום שום דבר. מהרגע הזה היה לי בטחון בתשובה וידעתי בדיוק מה לעשות. ניסיתי להיכנס למדיטציה מיד אחרי כן כדי לפתור את המשבר המשפחתי ולא הצלחתי. החלטתי לבטוח בעצמי ובאינטואיציה שפתאום מילאה אותי- להניח למשבר ולאפשר לפתרון להגיע. ביום למחרת קמתי רעננה והצלחתי להתרכז במשימות העסק, עלו לי רעיונות שלא היו לפני כן, אפילו כמה נועזים. התשובה למשבר הגיע שבוע אחר כך בשלווה גמורה. הבעיה נפתרה. מאז אני משלבת מדיטציה כחלק מסדר היום שלי כי אני מבינה שזה כלי להתפתחות בכל תחומי החיים.


למה בחרתי לכתוב פוסט אישי באתר של עסק לסדנאות בישול ואפייה/מתכונים?


התפתחות היא חלק בלתי נפרד מחיי ולכן גם בלתי נפרד מהעסק שלי. אני מרגישה שבניית העסק כרגע הוא זרז לתהליכים פנימיים רבים ותהליכים פנימיים רבים הם זרז להתפתחות העסק. כל חיי הייתי ביישנית ושקטה ונמנעתי מלדבר כי חששתי לטעות. התבשלתי הרבה (או שמא נאפתי?) והאינטואיציה שלי הדריכה אותי כן לשתף, את מי שיתעניין, ברחשי ליבי הקשורים בקשר הדוק בעסק שלי- חלקיק התבטאות של ההגשמה שלי (הגשמה= להביא את רחשי הנשמה אל הגשמי. חשבתי על הפירוש עכשיו, מעניין אם זו המצאה שלי).


תובנה בעקבות הכתיבה של פוסט זה:


* אני יכולה להפסיק לשפוט את עצמי כשאני בזמן מסך. תמיד אהבתי סרטים, הוליווד, יוטיוב, לפעמים סדרה טובה (נדיר). אני כל כך נהנית ולומדת הרבה. זה עושה לי טוב ומטעין אותי באנרגיות אז למה שארגיש עם זה רע. ההיפך, סרטי גיבורים וגיבורות דמיוניים (רמז וונדרוומן), דוקומנטרי, אינפורמטיבי ועוד (העיקר שיהיה חיובי ללא אלימות או אימה) נותנים לי השראה. וכנראה שלא במקרה גם ההרצאה עם המדיטציה הזו הגיעה אלי כך.


בתמונה: רוג'ום (Rujum) אבנים בחוף תל אביב. מדיטציה למציאת איזון.

פוסטים אחרונים

הצג הכול