שמי הגר שטייגמן, נולדתי במושבה אילנייה (סג'רה) שבגליל.
יש לי אהבה ענקית לאפייה, עוגות, עוגיות ובעיקר לחמים ומיני מאפים.
מה שממש מלהיב אותי זה שאפייה זה משהו חי,
הבצק שיש בו שמרים, הופך למשהו דינמי שיש לו כיוון ורצון משלו.
האומנות באפייה היא לקחת את כל התנאים שמשפיעים על המאפה,
ושהם לא בשליטתנו ולעצב אותם למוצר מוגמר שאנחנו אוהבים.
בגלל שהבצק חי הדבר שהכי צריכים להשתמש בו באפייה (ובאוכל בכלל) הוא הרגש.
מעבר לטכניקה שכמובן אי אפשר בלעדיה, רגישות ותחושה לבצק היא לרוב מה שקובע את המהלך הבא,
ובאופן מפתיע ומקסים כך הדבר צריך להיות.
את כל הידע הטכני והתחושה שצריך לפתח כדי לאפות בהצלחה, אני
נהנית להעביר הלאה בין אם זה בסדנאות פרונטליות בביתי בגליל, סדנאות בזום
או מול המצלמה כשאני לבד או עם צלם במטבח שלי..
גילוי חדש ומרענן מאוד- אני נהנית לשחק מול המצלמה😊
האהבה הזו של אפייה, אירוח, טבע והדרכה היא היצירה שלי לעולם.
חוץ מאפייה אני גם ממש אוהבת להכין מה שאני קוראת להם "מוצרי מזווה".
ריבות, כבושים, שמנים לבישול, תערובות תבלינים מיובשות.
בגדול, כל מה שאפשר להעמיד בצנצנת ולשמר, כדי שיהיה אפשר להנות ממנו אחר כך
מחוץ לעונה בתקופה מאוחרת יותר ולשלב באפייה ובישול או לתת מתנה😊
כאן גם משתלבת אהבה נוספת שלי שהתחילה עוד כשהייתי ילדה- הליקוט.
בכל מקום שהייתי, אם זה במושב, בעיר או באמצע טיול בהרים של צפון וושינגטון בארצות הברית.
כשיש משהו ללקט אני מיד מחפשת כלי כיבול ומתחילה לאסוף-
אוכמניות בהרי וושינגטון, פטל אדום אצל סבתא בסיאטל, גויאבות באמזונס.
וכמובן קרוב לבית – מסיק זיתים בכרם שלנו, צלפים מההר, תאני בר שחורות ועוד ועוד.
אז איך בכלל הגעתי לבישול ואפייה? אירוח סדנאות וצילום ליוטיוב?
זה לא מה שעשיתי תמיד..
אחרי הטיול בארה"ב ודרום אמריקה חזרתי לארץ ונרשמתי
לתואר במדעי הסביבה וביוטכנולוגיה.. סיימתי בהצלחה וחתכתי מעולם המדעים.
התואר הזה, BSc, כנראה היה הדרך שלי להוכיח לי ולמורים שלי בתיכון
שאני מסוגלת ללמוד ולהצליח, כי בבית הספר לא ממש ענין אותי ללמוד.. (כמה מפתיע)
לימים הבנתי שאני אוטודידקטית (אני חושבת שכולנו) וכדאי לי להפסיק ללכת
לאוניברסיטה כי לא מלמדים שם את מה שאני צריכה לדעת.
אבל את זה לקח לי זמן ועוד כמה שנים אקדמאיות להבין..
למדתי הדרכת רכיבה טיפולית, ניתוח התנהגות יישומי ABA.
עבדתי עם נוער בסיכון, ילדים עם צרכים מיוחדים,
ושילבתי את הידע בניתוח התנהגות בעבודה עם הסוסים.
בעבודה עם הסוסים הרגשתי שמשהו חסר לי,
ראיתי איך אנשי סוסים מתנהגים עם סוסים ומה שנחשב
כסטנדרט עבודה היה נראה לי לא הגיוני- שעות עבודה מתישות,
אלימות במסווה של התנהלות יום יומית "כי ככה עובדים",
"ככה צריך לעבוד עם סוסים". וזה אכן איך שנוהגים ברמות הכי
גבוהות של ספורט עם סוסים.
שיתפתי פעולה עד שנקרעתי בפנים. חיפשתי משהו אחר.
מצאתי מישהו שמלמד עבודה עם סוסים כמו שאף אחד לא מלמד.
אפס אלימות, אמפתיה- זן באומנות עבודה עם סוסים.
נסעתי לדנמרק לסמינר מקיף של 3 חודשים.
ביום השני לסמינר הבנתי שאת הדרך שלו אי אפשר לתרגם
לשעון הדופק שנדרש מהסוס הטיפולי או הספורטיבי.
למרות הזיקה הגדולה להדרכה וטיפול בילדים ונוער עם סוסים,
הודעתי על הפסקת עבודה.
כך מצאתי את עצמי בדנמרק לעוד 3 חודשים, מחוסרת עבודה.
עם כל החששות ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון.
ואז זה קרה..
באחד הימים שם, בזמן הפסקה, עשיתי סיבוב במתחם ועברתי ליד המטבח..
הבחורה שבישלה בדיוק הסיטה טבעות ברזל כבדות מתנור שמוסק עצים,
והניחה על החור הגלוי סיר ברזל ענק. הסיר התיישב על משטח הברזל
וסגר מעל ללהבות אש חיה שהשתוללו בתא הסקת העצים.
בשלב הבא היא הניחה חתיכת בשר בתוך הסיר וצלתה אותו.
הצלילים והריחות שיצאו מהסיר היו מהפנטים, במיוחד היפנטה אותי האש
מתחת לסיר.
בשלב הבא הבחורה פתחה בקבוק יין אדום ושפכה אותו לסיר, ועוד אחד.
הסיר התבשל עוד כמה שעות על האש וכשהגיעה ארוחת הצהריים אכלנו כולנו.
באותו הרגע שראיתי אותה מבשלת, אז הבנתי שאני רוצה לבשל על אש.
רציתי לעמוד מול התנור הזה בדיוק!!
מחשבה יוצרת מציאות! זה בדיוק מה שקרה..
חזרתי לארץ וניהלתי את "ירוק עז", חוות אירוח באילניה (המושבה בה גדלתי ואיפה שאני נמצאת היום), שם בישלתי לתיירים שהלכו את שביל ישו.
אחרי התקופה בחוות "ירוק עז" באילניה נסעתי לדנמרק והייתי שם שנה וחצי.
בישלתי על אש כמו שחלמתי, ליקטתי תותי יער, למדתי אפייה ובישול בדרך ייחודית,
שבה מקפידים שבתבשיל אחד יופיעו כל האלמנטים- אש, אדמה, מים, אוויר.
התאוריה (שלא הומצאה שם, זה משהו שאפשר למצוא בגוגל..) היא שכל ירק ופרי,
בשר או מוצר חלב, משויך לאלמנט כלשהו. וכך בתבשיל אחד רצוי שכל האלמנטים יהיו כדי להביא לאיזון.
חוויתי את החוויה הנורדית במלואה בחווה פרטית עם שטחי מרעה ענקיים,
גישה לפיורד שאפשר לשחות בו בקיץ או בחורף אם אתם אמיצים..
שלג בחורף בטמפרטורות של 7- מעלות מתחת לאפס,
טוב שאני הייתי במטבח עם התנור עצים שלי Rozeta האיטלקיה..
בחווה הזו התארחו אנשים מכל העולם, האורחים קיבלו אירוח VIP ואני בישלתי עבורם.
אחרי שנה וחצי חזרתי לארץ ועברתי לתל אביב..
מצאתי עבודה במלון נורמן תל אביב ועבדתי במטבח של "אלנה".
למדתי הרבה על בישול וסרוויס במסעדות.
אחרי שנתיים ב"אלנה" עזבתי לדרכי העצמאית ופתחתי את העסק שלי "האופה מהגליל".
למה זה מה שבחרתי לעשות?
אני מאמינה שחלק מהיעוד שלי בחיים הוא להכניס אנשים לביתי, להזמין אותם לשולחני ולתת להם הרגשה של בית, בטחון וקרבה. בין אם זו משפחה, חברים או אנשים זרים לחלוטין.
הדרך שלי לעשות זאת היא באמצעות סדנאות שאני מעבירה.
מה המטרות שלי?
אני חולמת להתפתח בתחום הסדנאות, להגיע ליותר אנשים ולהנגיש ידע רחב על אפייה כדי שמי שרוצה יוכל
לקחת את האומנות הזו לביתו, לפנק את עצמו ואת הסובבים אותו.
אני חולמת להתמקצע עוד בידע באפייה, סוגי בצקים וטכניקות שונות, טיפים שעוזרים להגיע לתוצאות יותר ויותר טובות.
באהבה, הגר
"האופה מהגליל"
צרו איתי קשר כאן
